המטרה: מקום לאירועים בתל אביב. האתגר: בלי שופוני!

לפני כמה שנים בן דוד שלי התחתן באולם אירועים רחב ידיים, "הבוסתן של… שקר כלשהו". המקום היה ממוקם בלב אזור תעשייה מטונף במרכז הארץ, בין מוסכים ומרפדיות, הכי לא מיקום שהולם בוסתן, וחרף העיצוב המפואר ושלל עצי הפרי הצפופים מפלסטיק לא שכחתי לרגע איפה אני נמצאת.

מה לעשות, כשאנשים מחפשים מקום לאירועים בתל אביב, זה הדבר הכי קרוב לפסטורליה שהם יכולים למצוא. תהיתי מנין הצליחה הדודה להזמין מעל אלף איש לאירוע, שהרי אנחנו אשכנזים והצד של הכלה גם כן אשכנזי. מי שלא מת בשואה עזב את העולם בשנים האחרונות בשיבה טובה, ונשארנו רק אנחנו, בערך 20 איש, כדי לשרוד ולקטר. אז הדודה אמרה לי, כן כן כבר אז, כשהפייסבוק רק היה בחיתוליו, שהיום זאת ממש לא בעיה למצוא את מי להזמין – את כל החברים מהרשימה! וגם את כל החברים מהעבודה, וגם את כל החברים של ההורים מהעבודה, ומה עם כל הפלוגה שלו מהצבא? והיא, יש לה מלא חברות מהשירות לקוחות. "את יודעת שהיא אחראית  משמרת במוקד של הבנק? יש לה תואר שני בכלכלה!".

האחמ"שית המחוננת נכנסה לחופה בשמלת מעצבים של איזה מעצב יפני שאני לא זוכרת את שמו (הדודה אמרה את השם שלו בתדירות שאופיינית למאמרי קידום ממש גרועים שעולים בגוגל ובכל זאת לא הצלחתי לקלוט, נו טוב) וגם בן דוד שלי לא לבש לשם שינוי ג'ינס משופשף וחולצה של מכבי תל אביב, אלא משהו שנראה כמו חליפה של ארמני. בתום הטקס המלכותי נורה לשמיים מטח זיקוקי דינור מושקע במיוחד וזה היה, איך לומר, מרגש. אבל החלק האמנותי החל באמת רק כשנכנסנו לאולם שבו חיכה לנו על הבמה זמר מזרחי מאוד מפורסם עם להקה בהרכב מלא. הזוג רקד את שיר הסלואו הראשון לצלילי אחד מהלהיטים הגדולים שלו. הופתעתי מיכולות הריקוד המדהימות של בן דודי העקום. הדודה מיהרה להסביר שהם מתאמנים על השיר הזה כבר חודשיים אצל מישהו מאוד מפורסם שמנחה את הרקדנים ב"רוקדים עם כוכבים", "והנה, כל שקל היה שווה, תראה איך הם רוקדים!". מקסים. קסום. קסם.

אבל אותי עניין כל הזמן רק דבר אחד: איפה נמצאת הפלאפליה הקרובה ביותר לאולם? כי היה ברור לי שמהפוקאצ'ות הקטנות עם המתבלים המתוחכמים ומהירקות החתוכים בצורות יצירתיות, יהיה לי קשה מאוד לשבוע. ניכר שחלוקת התקציב באירוע הזה נעשתה באופן דיי גס – 80 אחוז ללחם שעשועים ולשופוני, ואולי 20 אחוז בשביל לסתום לאורחים את הפה עם הרבה לחם, וזה, בכלל לא שעשע אותי.

בסוף הערב אבא שלי אמר לי, "את יודעת, אני גם אעשה לך אירוע כזה מפואר". באמת? אבא? לא, ממש לא, אם כבר אחפש מקום לאירועים בתל אביב, זה יהיה גג ל-50 איש שאני מכירה כל אחד ואחד מהם אישית, ואלבש מצדי כותנת לילה לבנה העיקר שלאורחים יהיה אוכל טוב ובשפע. ואז אבא מיהר לתקן, "אה, לא, כשתתגרשי. רק אז אני אעשה לך חגיגה אמיתית!".

כתיבת תגובה